נשים תמיד היו הדמויות הראשיות בעולם האומנות. הן שימשו כמקור תשוקה והשראה עבור אמנים רבים. ציוריה של ורדה לוי הם פיוט לנשיות, לחושניות עדינה. הנשים המיוצגות בציוריה של האמנית, אך ורק באמצעות המבנה שלהן, הופכות למוזות עבור אלה המתבוננות עליהן, כך שהנשיות הופכת אוטומטית לסובלימציה של יופי, לחיבור בין הקסם והנשמה. שתי העבודות של "ג'מה" ו-"מריה" מתארות דיוקנאות של שתי נשים. בציור הראשון שצויין, האישה מתוארת בפרופיל, כמעט בבישנות, מרמזת חיוך. היא מפנה את מבטה למישהו/ משהו הנסתר מעיני הצופה. בדרך זו, האמנית מצליחה להעביר את הסקרנות, את הדחף להמשיך הלאה, אשר אוטומטית מעורר את הרצון לדעת יותר על האישה המתוארת בציור.
בציור "מריה", לעומת זאת, האישה מתוארת במבט מלא אנרגיה וחושניות הפונה ישירות את הצופה. האדום של שפתיה הפתוחות למחצה, המזכיר את צבע הורדים המשמשים כסיכות לשיערה, מסמל כמה מהמרכיבים האופייניים לנשים: תשוקה, אהבה, לידה מחדש. הורד האדום בעצם הוא סמל האהבה המנצחת את הכל, של מסירות, הערצה, יופי ושלמות. הוא גם מסמל את סוד החיים הנגלה בעדינות. דרך עבודותיה, דרך הפרטים, הצבעים, תנוחות הגוף של האישה, ואלמנטים מסויימים כגון הורד, הצליחה ורדה לוי, בעדינות קיצונית, לייצר ערך מוסף לנשיות.
"אין דבר נדיר יותר, או יפה יותר מאשר אישה המקבלת את עצמה ללא כל התנצלות; שנוח לה באי השלמות המושלמת שלה. עבורי, זוהי המהות האמיתית של היופי." (סטיב מרבולי)
לורנזה טריינה, אוצרת אומנות
